הטקסט הזה נכתב בשיתוף ליאור גילעד, פסיכולוגית קלינית, והיווה בסיס לאחד המפגשים לקהל הרחב שערכנו במהלך מלחמת “חרבות ברזל” מטעם החברה הישראלית לבריאות הנפש בקהילה.
למצוא מקום יציב בתוכנו גם בזמנים סוערים
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, יש מקום יציב, קבוע, שנשאר שם לאורך זמן. הוא נמצא שם בזמנים רגועים, ונמצא שם בזמנים סוערים. העניין הוא, שבזמנים סוערים, בזמנים של חוסר יציבות, קשה לנו יותר להגיע למקום היציב הזה. לפעמים אנחנו בכלל שוכחים שהוא קיים. בזמנים סוערים בחיים, אנחנו עוברים לעיתים טלטלות כאלה, שנדמה כאילו העולם סביבנו מתערער, מציאות היומיום שלנו משתנה, ותחושת היציבות שלנו חומקת.
לפעמים נדמה כאילו הקרקע שעמדנו עליה, כבר לא בדיוק שם, או שאנחנו לא ממש מכירים את קווי המתאר של הקרקע שאנחנו נמצאים עליה היום. חלקנו נמצאים בכזה ערפל, שאנחנו לא מצליחים לראות את האופק, למרות שלפעמים, צריך מישהו שיזכיר לנו שהוא שם. בתוך כל הטלטלה הזו, אנחנו רוצים לחפש איזו שהיא יציבות, ולפעמים היציבות הזו נמצאת דווקא בתוכנו, אפילו בזמנים שנראה שהכל מתערער. גם ברגע זה, בעודכם קוראים את הטקסט הזה, אולי תקחו רגע לחשוב, מה מזג האוויר הפנימי שלכם?
אז בואו נחשוב לרגע על מזג האוויר הפנימי שלנו, ועל הערפל או הבהירות שיש בתוכנו. לא משנה מה המצב בחוץ, לעזור לעצמנו לנווט בתוך מזג אוויר משתנה, זה יעיל בכל מקרה. אין כאן יומרה למצוא יציבות חיצונית, או לחזק אשליה של עולם יציב ובלתי משתנה (אולי להפך). הכוונה אינה לתת לנו יציבות חיצונית, אלא לעזור לנו למצוא מקום יציב, קבוע, אליו אפשר לחזור תמיד, ברגע שנזכור שהוא שם. במובן מסוים, גם בים מאד מאד סוער, קל יותר לשרוד, כשזוכרים להחזיק במשהו יציב, ולזכור שכל סערה, בסוף חולפת. אין מזג אוויר שנשאר לנצח. בואו נראה שוב רגע, מה מזג האוויר הפנימי שלנו כעת?
השמיים ומזג האוויר
אם כבר מדברים על מזג אוויר, זה המקום להשתמש במטאפורה ותיקה וידועה, שעוסקת בשמיים הכחולים ובמזג האוויר המשתנה. אפשר לראות את הרעיון הזה במצגת הזו, העוסקת במזג האוויר שמשתנה כל הזמן, ומשתנה, ומשתנה, ומשתנה.
כפי שניתן לראות מעלה, למרות שמזג האוויר משתנה תמיד (שום דבר לא נשאר קבוע), עדיין, יש דבר אחד יציב, השמיים. השמיים הכחולים תמיד נמצאים שם, אנחנו צריכים לזכור שהם שם.
עולים מעל לעננים
נכון כשטסים ביום סוער וסגרירי, רואים את העננים השחורים מעלינו? ואז, המטוס ממריא, ומתחיל לעלות מעלה מעלה, עד שמתי שהוא הוא חוצה את שכבת העננים ונמצא מעליה, זה רגע בו אנחנו יכולים לראות שהשמיים הכחולים נמצאים שם תמיד, גם כשמאד סוער. יש רגעים שאנחנו אומרים, וואו, ככה תהיה הטיסה, אבל זה חוק טבע, מתי שהוא תמיד נגיע לשמיים הכחולים. מזג האוויר הוא לא המקום הכי עליון של השמיים, הוא מוחזק בתוך השמיים, השמיים גדולים יותר ממנו. וגם בתוכנו יש את המקום הזה, אליו אנחנו שואפים להגיע, כדי להחזיר לעצמנו תחושה של יציבות, אופק ותקווה.
אני מזמין אתכם לצפות בסרטון החביב הזה, מבית “הדספייס” שהיא אפליקציית מדיטציה מומלצת:
להבחין בשינוי
אז שוב, זה הזמן להזכיר, שאנחנו לא עוסקים במזג האוויר החיצוני, אלא במזג האוויר הפנימי, והוא אגב, הרבה פעמים משתנה הרבה יותר מהר ממזג האוויר שבחוץ. אנחנו יכולים כל הזמן אם נשים לב, להבחין בשינויים, חלקם קטנים מאד, במזג האוויר שבתוכנו. חלקכם אולי יכולים לשים לב לשינויים המתרחשים במהלך הימים, חלקנו אולי מצליחים למצוא מעט יותר רוגע, חלקנו אולי סוערים יותר, יש המון דוגמאות לאופן בו מזג האוויר הפנימי משתנה.
חלקנו גם יכולים לשים לב לדקות האחרונות, מה קרה למזג האוויר הפנימי שלנו מהרגע שבו ביקשתי מכם לחשוב על מזג האוויר הפנימי שלכם? האם הוא נשאר קבוע? האם השתנה? דברים אולי משתנים אפילו לאורך הדקות האחרונות. אנחנו לפעמים נותנים כותרת מאד כללית למזג האוויר היומי שלנו – למשל, עכשיו חורף וגשם, או היום הייתי כל היום בחרדה. אבל למעשה, אם מסתכלים על הרישום המטאורולוגי, אפשר לראות שגם ביום גשם יש רגעי שמש לפעמים, יש קשת בענן, וגם ביום יותר שמשי לפעמים יש רוחות חזקות, מזג האוויר משתנה לאורך כל היום, ואנחנו רוצים להיות יותר מדויקים ורגישים בתשומת הלב למזג האוויר שלנו.
למה חשוב להבחין בזה?
כי מי שקורא את התחזית כ”כל הזמן גשום”, והוא לא טס מעל השמיים השחורים, יהיה לנו מאד קשה לשכנע אותו שמזג האוויר משתנה. אנחנו צריכים גישה חווייתית להשתנות הזו, כי היא זו שמרמזת לנו ויכולה לעזור לנו להיזכר שהכל זמני ומשתנה כל הזמן. לכן, ככל שאנחנו ערים יותר לשינויים במזג האוויר, זמינה לנו יותר ההכרה המנחמת שמזג האוויר משתנה ושישנם שמיים כחולים מעל. כמובן שאין כאן הזמנה לעמוד ולהסתכל לשמיים ולתת לגשם לטפטף עליכם עם מטריה או לצאת עם מעיל כשמאד שמשי. המערכת ההישרדותית שלנו מתאימה את הלבוש הנפשי לכל מזג אוויר. כשיש מצב חירום, הגוף מגיב בצורה מסוימת. אם יש ברד חזק, הרגליים יקחו אותנו למחסה. כשיוצאת השמש והיא נעימה ומחממת, הגוף שלנו ימשוך אותנו החוצה.
כל מזג אוויר, מזמין אותנו להתלבש אחרת ולהתנהג אחרת. ככל שאנחנו מתאימים את עצמנו להשתנות של מזג האוויר, כך אנחנו מאפשרים לגוף את התנועה שגם מלמדת אותו הסתגלות למצבים משתנים. ואם התגובה שלו היא תגובה מאד קיצונית, אז ננסה לזכור את השמיים הכחולים, זה לפעמים הדבר היחיד שאנחנו יכולים לשאוב ממנו נחמה. “מזג האוויר עכשיו איום ונורא, אני קופא מקור או נצרב בשמש, וגם זה יעבור”. אנחנו צריכים ללמוד דרכי התמודדות עם לחץ ומצוקה.
אז מה אנחנו בעצם מחפשים?
לפעמים, מה שאנחנו צריכים לחפש זה לא את הפתרון שבחוץ, לחפש לפתור את הבעיות שלנו באלף ואחת דרכים יכול לתת לנו תחושת שליטה, אבל זה לא תמיד עובד. אולי לפעמים התשובה נמצאת בתוכנו? המקום היציב הזה נמצא בנו. כמו שלאסקימוסים יש המון מילים לשלג, אנחנו צריכים יותר ויותר מילים לתאר את הגוונים של מזג האוויר כדי לזכור שהוא משתנה כל הזמן.
במצבים סוערים, בהם הרבה ימים מזג האוויר יותר קשוח, אנחנו רוצים להיות עם מנעד צבעים רגיש יותר כדי לתאר אותו באופן מדויק יותר ולהיות ערים להשתנות שלו. אז בואו ננסה שוב לחשוב, מה מזג האוויר הפנימי שלנו עכשיו, ברגע הזה? אנחנו רוצים להתמקצע בלראות חמישים גוונים של אפור, לפתח שפה של “מומחה למזג אוויר”. אנחנו רוצים להגיע למקום הגבוה הזה, הגדול הזה, השמיים הכחולים שבתוכנו, מתוכם אנחנו יכולים להיות בהתבוננות, מבלי שהסערה פוגעת בנו. ממש כפי שמזג האוויר לא יכול לפגוע בשמיים, כך הרגשות והמחשבות שלנו, לא יכולות לפגוע במקום הזה שבתוכנו.
כלים נוספים לחוסן נפשי והתמודדות עם מצוקה ניתן למצוא כאן.
למי שמעוניין, ניתן לצפות את המפגש שליאור גילעד ואני ערכנו על בסיס הטקסט הזה, כאמור, במסגרת וובינרים לקהל הרחב במהלך מלחמת “חרבות ברזל”. לקראת סיום, תוכלו לתרגל יחד איתנו תרגיל העושה שימוש בטכניקות קשיבות על מנת להתחבר לאותו המקום שבתוכנו:
