בתחילת שנת 2018, הרציתי במסגרת יום עיון במסגרת מכון מפרשים במכללה האקדמית ת”א-יפו שעסק בקושי להביא לשינוי בטיפול פסיכולוגי. אנחנו עושים מאמצים בטיפול לייצר שינוי ותנועה, ופעמים רבות המאמצים הללו לא נושאים פרי. זה מצב מתסכל בו גם המטפל וגם המטופל מוצאים את עצמם בתוך תקיעות, מבלי להבין תמיד מה בולם את ההתקדמות בטיפול. המצב מתסכל במיוחד במצבים בהם קיימת תובנה בנוגע לתקיעות ולאופן בו ההישאבות לדפוסי ההתנהגות הנוקשים והחזרתיים שלנו לא עובדים עבורנו. ועדיין, אנחנו ממשיכים לפעול באותן דרכים מצמצמות ומגבילות.
זו משימה לא פשוטה להביא לשינוי. בכלל, עולה שאלה מהו השינוי הרצוי בטיפול. אני למדתי שעדיף שלא לחשוב תמיד במונחים של שינוי, אלא במונחים של הרחבת דרגות החופש. בעיניי זהו מוקד נכון יותר בטיפול – כיצד אדם יכול להיעזר בטיפול על מנת להרחיב את דרגות החופש שלו, את המרחב בתוכו הוא זז, למעשה את אפשרויות הבחירה שלו. פעולה בתוך דפוסים חזרתיים היא למעשה פעולה מצמצמת, מוגבלת, אפשר לחשוב עליה כעל מצב בו אין לי כמעט דרגות חופש. אני לא נמצא במקום של בחירה, אלא ההיסטוריה שלי, הדפוסים שלי, בוחרים עבורי את המסלול בו אלך.
אז איך מייצרים בכל זאת שינוי? אם אנחנו מדברים על דפוסים התנהגותיים ארוכי שנים, מה מאפשר לנו לנוע אחרת, בייחוד כמבוגרים שתרגלו את הדפוסים ה”ישנים והטובים” כבר שנים רבות? בדיוק בשאלה זו עסק יום העיון הזה. בהרצאה זו, ניסיתי לראות כיצד אפשר לחשוב ולקדם את התנועה בטיפול באמצעות שימוש במטאפורות. נושא המטאפורות והשימוש בהן בטיפול (ובכלל בחיים) מרתק אותי כבר זמן רב, ובהרצאה זו היתה לי הזדמנות לנסות ולהבין את התהליכים הנפשיים הנמצאים בבסיס התקיעות ואת האופן בו ניתן לרתום חשיבה מטאפורית לטובת “יציאה מהחול הטובעני”.
אני מעלה לאתר שלי הרצאות שונות אותן נתתי והוקלטו במהלך השנים, ניתן למצוא אותן בלחיצה כאן.
מטאפורות ככלי לשינוי
ההרצאה צולמה והועלתה לרשת, ניתן לצפות בה כאן:
בהקשר זה, אני ממליץ בחום על הספר Metaphors in Practice של Torneke, שעוסק בדיוק בסוגיות אלה.
