להיות ההורים של עצמנו

דיברנו הרבה על חמלה עד כה. אולי ניתן לראות שיש משהו שחוזר על עצמו במטאפורות ובחשיבה על חמלה, והוא האיכות ההורית שיש בחמלה. אנחנו לא טוענים שהורים מטבעם הם מלאי חמלה, אנחנו מכירים לצערנו הרבה הורים שלא מצליחים לפעול כלפי הילדים שלהם בחמלה. אך עדיין, גם אם זה לא תמיד נכון, יש משהו ביחס של הורים לצאצאים שלהם שמקובל לחשוב עליו כמלא חמלה.

כפי שהזכרנו קודם לכן, הורים לילדים הסובלים ממחלה או מכאב, פעמים רבות אומרים “אם רק היינו יכולים אנחנו לסבול במקומם, לקחת את המחלה שלהם עלינו” – זוהי החמלה בצורתה הטהורה ביותר. הנכונות להיות שם עם אדם אחר, לקחת חלק בכאב שלו, ללא שיפוטיות, ללא אשמה, ברוך ובטוב לב.

האם אנחנו יכולים להיות הורים כאלה גם עבור עצמנו?  והשאלה הזו נשאלת גם את מי מאיתנו שלא היו להם הורים חומלים במהלך ההתפתחות שלהם. אולי אפילו במיוחד אותם.

נהוג לחלק סגנונות הוריים לכמה סוגים, ניגע כעת בחלק מהם. יש הורות שהיא נטולת חום ונטולת ציפיות או דרישות – אלה הורים שנוכל להחשיב אותם על פי רוב כהורים מזניחים, הורים שלא מתייחסים לילדים שלהם, מגלים אדישות כלפיהם, לא דואגים להתפתחותם התקינה. מנגד, יש הורות שהיא מלאת חום, אך עדיין נטולת ציפיות או דרישות – אלה הורים שנקרא להם פעמים רבות מתירנים. הם מאפשרים לילדים שלהם הכל, לא מציבים גבולות, מפנקים, לא מסמנים כיוונים להתפתחות עתידית – אפשר לראות מה יכול להיות הקושי עם סגנון ההורות הזה. סגנון הורות נוסף, גם הוא נטול חום, אך עם הרבה ציפיות ודרישות, ייקרא הורות סמכותנית. הורים סמכותניים לא מפגינים חום וקרבה לילדים שלהם, אך דורשים מהם הרבה, נוטים לקשיחות ולנוקשות, שתלטנות, הענשת יתר ודרישה לציות.

האם הייתם רוצים להיות הורים מאחד הסגנונות הללו כלפי עצמכם? האם זה מה שצריך אדם כדי להתפתח?

אנחנו סבורים שהסגנון הרביעי – הסגנון הסמכותי, הוא הסגנון שיכול להיטיב עמנו לאורך זמן. סגנון זה מאופיין על ידי חום גבוה ודרישות וציפיות גבוהות. כלומר, הורים הדורשים מהילדים שלהם התקדמות והישגים, אך עושים זאת תוך הפגנת חום, רגש ואהבה. הם נוטים להגיב מהר יותר לילדים שלהם, להיות תומכים יותר מול קושי, ולמעשה – להיות יותר חומלים כלפיהם.

רק לשם התרגיל המחשבתי, תוכלו לקחת רגע ולחשוב באיזה סגנון ההורים שלכם גידלו אתכם.

ועכשיו, אחרי שחשבתם על זאת, איזה הורים הייתם רוצים שיהיו לכם? אין לכם למעשה שליטה על זה, אתם לא בחרתם את ההורים שלכם. אבל, יש לכם שליטה על ההורים שאתם יכולים להיות לעצמכם. לכל אחד מאיתנו יש מעין “הורה עצמי” כזה, אליו אנחנו פונים בשעת צרה. הרבה פעמים ההורה העצמי הזה נוטה להעניש אותנו, לדרוש מאיתנו ללא הפגנת חום, להעביר עלינו ביקורת, או מנגד להיות אדיש כלפינו, להתעלם מאיתנו, לא להפנות לכיווננו רגש או חום. נסו לחשוב על השיחות שאתם מנהלים עם עצמכם בזמנים קשים ומה מאפיין אותן.

אז, אם יש לנו בחירה הנוגעת להורים שהיינו רוצים להיות עבור עצמנו, אולי נוכל לתרגל כלפי עצמנו סגנון הורי חומל יותר. כזה הדורש ומציב ציפיות, אך גם יודע לקבל אי הצלחות, יודע לומר מילה טובה ומעודדת, להניח יד מנחמת ברגעים קשים, להיות עבורנו כמו “אמא חתולה” מסיפור קודם.

אנחנו מאמינים (וכך גם מראה המחקר), כי יחס שכזה כלפי עצמנו, יכול להוביל לתוצאות טובות יותר, ליכולת שלנו להתקרב לחיים שאנחנו רוצים לחיות תוך שאנחנו מתמודדים עם הקשיים שהחיים מעוררים עבורנו.

נסו השבוע לשים לב לשיחות שאתם מנהלים עם עצמכם ולראות האם ניתן להכניס לתוכן עוד קצת חמלה הורית עצמית. לראות האם כאשר אתם פועלים באופן שאינכם מרוצים ממנו, אתם יכולים להפנות כלפי עצמכם חמלה ורוך במקום נוקשות ונזיפה. זה לא אומר “לוותר לעצמכם”, זה לא דבר רע לדרוש מעצמנו יותר, השאלה היא איך אנחנו מתייחסים לעצמנו כאשר אנחנו לא מצליחים לפעול כפי שהיינו רוצים. אנחנו רוצים לנסות להיות בעלי ציפיות ודרישות מעצמנו, אך לעשות זאת תוך הפניית חום וחמלה (במקום קור, תובענות, ביקורתיות וכו’).

מאחלים לכם להיות השבוע הורים קצת יותר טובים לעצמכם…