מרחיבים את הטווח – מכניסים גמישות

במהלך הפרקים הקודמים, פרק אחרי פרק, נגענו בנושאים שונים – התבוננו על האופן בו אנחנו יכולים לקבל את מה שקורה לנו ולהפסיק להילחם בו, שמנו לב למחשבות שלנו ולאופן בו הן עלולות לבלום אותנו, ניסינו לחשוב על מה שחשוב לנו ולראות אילו פעולות אנחנו יכולים לבצע כדי להתקרב לשם, ועוד ועוד. הרעיון העומד מאחורי כל הדברים הללו הוא רעיון הגמישות הפסיכולוגית.

מה המשמעות של גמישות פסיכולוגית? כדי להבין את זה, בואו ננסה לחזור לרגע ולהבין מה היא נוקשות פסיכולוגית. את הנוקשות הפסיכולוגית (או ההתנהגותית) – אפשר לדמות לטייס האוטומטי שלנו – אותו המנגנון המתעורר שוב ושוב כאשר אנחנו פוגשים גירויים מסוימים. אם למשל בכל פעם שאנחנו פוגשים תחושה פנימית לא נעימה כמו חרדה או כאב, אנחנו פועלים על מנת להימנע או להתרחק ממנה – סביר להניח שזו תהיה דוגמה לנוקשות פסיכולוגית. אנחנו פעמים רבות חוזרים שוב ושוב על התנהגויות שלא מקדמות אותנו ולא עובדות עבורנו. לא מקרבות אותנו לכיוון החיים שהיינו רוצים שיהיו לנו.

מה יקרה אם נוכל לפגוש את אותו הגירוי הלא נעים שמתעורר בתוכנו ובכל זאת לפעול לכיוון מה שחשוב לנו? אנחנו סבורים שזו דוגמה לגמישות פסיכולוגית. הגמישות היא ביכולת שלנו לפגוש את האירוע, לראות את הנטיה שמתעוררת בנו לפעולה (לרוב הימנעות או בריחה, או ניסיון שליטה), ולבחור לפעול אחרת.

כלומר, המקום של הגמישות הפסיכולוגית הוא מקום של בחירה, מקום של ריבוי אפשרויות על פני מקום שבו יש לנו אפשרות אחת, לרוב אוטומטית, לפעולה. זוכרים שדיברנו לפני מספר פרקים על נקודת בחירה? נקודת הבחירה היא בדיוק הרגע בו מתאפשרת לנו אותה הגמישות, הוא הרגע בו אנחנו פוגשים אירוע, ומגיבים מולו באופן שונה.

אפשר לחשוב על גמישות פסיכולוגית כמו גמישות של הגוף. תחשבו על עצמכם במצבים בהם הצוואר תפוס, אלה מצבים בהם השריר מאפשר לנו מרחב מאד צר של תנועה. אנחנו לרוב יכולים להתבונן למקום מסוים, ומתקשים מאד לסובב את הראש שלנו למקומות אחרים. השריר התפוס מגביל אותנו מתנועה. במצבים כאלה, אנחנו רוצים להתחיל להרחיב את טווח התנועה שלנו – אולי נלך לפיזיותרפיה, או נשים כרית חמה, או נעשה תרגילים שונים – נשאף להגדיל את הטווח.

גם נוקשות פסיכולוגית היא דומה, היא כמו שריר התנהגותי תפוס, אותו אנחנו לא מצליחים להניע מספיק, טווח התנועה שלנו מוגבל. המשימה שלנו, היא לעשות “פיזיותרפיה” להתנהגות – לראות האם אנחנו יכולים להרחיב את טווח ההתנהגות שלנו עוד ועוד, וכך לאפשר לנו תנועה, בחירה, גמישות. אם תהיה לנו בחירה במצבים מסוימים, במקום לפעול באופן אוטומטי, נוכל לכוון את ההתנהגות שלנו לכיוון הדברים שחשובים עבורנו, וכך – להשקיע את המשאבים שלנו בצעדים שלוקחים אותנו לכיוון החיים שאנחנו רוצים, במקום בהתנהגויות שתופסות אותנו באותו המקום.

כשהשריר שלנו כואב, הגוף שלנו מאותת לנו לא להפעיל את השריר מעבר לנקודת כאב מסוימת. אבל, כולנו יודעים, שלעיתים מה שאנחנו זקוקים לו זו פעולה, תנועה – מה שמשחרר את השריר התפוס זה לא מנוחה, אלא חזרה לפעילות, לתנועה, למרות הכאב (ומבלי להתעלם מהכאב). האם אנחנו יכולים לעשות משהו דומה עם תחושות פנימיות לא רצויות? במקום להיתפס במקום, להמשיך ולנוע, לגוון עוד ועוד את ההתנהגויות שלנו?

כשאנחנו מבקשים מכם לעשות “צעדים נועזים”, אנחנו מבקשים בדיוק את זה, אנחנו בעצם שולחים אתכם למעין פיזיותרפיה התנהגותית. אנחנו מבקשים מכם לעשות דברים למרות שהם מעוררים אי נוחות. זה כמו “מצפן הפוך” – כשהמיינד שלנו אומר לנו “אל תלכו לשם, זה יכאב”, אנחנו ננסה להפנות את המבט שלנו למקום הכואב ובכל זאת ללכת לשם (כי שפי שכבר אמרנו, זה הרבה פעמים גם המקום שחשוב לנו, שאכפת לנו ממנו).

זו למעשה המהות של כל העבודה שלנו יחד – להוסיף עוד ועוד גמישות לתוך החיים שלנו, להגדיל את טווח התנועה שלנו, בדיוק כמו שאנחנו עושים עם שריר תפוס. בפרק זה נדבר יותר ויותר על רעיון הגמישות, ונראה כיצד ניתן להמשיך מכאן הלאה לחיים המאופיינים בגמישות גדולה יותר ויותר.