מה עובד עבורי? איך מצליחים לא להיתפס

אז, למדנו להתבונן בחכות שלנו, לראות מה תופס אותנו, ומה קורה לנו כאשר אנחנו נתפסים. אנחנו מקווים שאתם רואים יותר ויותר את המחירים שאנחנו משלמים על הנטיה הזו שלנו להיתפס. כעת, ננסה לראות מה עושים כאשר זיהינו חכה, כאשר אנחנו מזהים את הנטיה שלנו להיתפס בה או כאשר אנחנו מזהים שכבר נתפסנו בה. ננסה לתרגל יחד מספר טכניקות ל”שחרור מחכות”.

אנחנו יכולים למשל להיקלע למצב בו אנחנו חושבים “הכל אבוד, שום דבר לא הולך להצליח לי”. יכול להיות שזה נכון, אבל זה לא העניין. העניין הוא לשים לב שאנחנו עכשיו תפוסים בתוך מחשבה שמגבילה את היכולת שלנו לבחור ומגבילה את היכולת שלנו לנוע לכיוון הדברים שאנחנו רוצים לעצמנו.

יש לנו כמה טכניקות שיכולות לסייע לנו להשתחרר ברגעים האלה. קודם כל, לפעמים עוזר לנו פשוט לשים לב שאנחנו תפוסים, לומר לעצמנו “זו מחשבה”, כמו שנתנו שם בתרגולי המיינדפולנס למצבים לתוכם אנחנו נסחפים, כך אנחנו יכולים לתת לדבר הזה שם, “מחשבה”. אנחנו יכולים לנסות לאמץ הלך רוח של מיינדפולנס מול הרגעים האלה, לשים לב שנתפסנו, ולראות האם אנחנו יכולים לשים את המחשבות “על העלים בזרם המים שמולנו”, בעודנו מנסים לעמוד עם שתי הרגליים שלנו על הגדה, ולהתבונן בתנועת העלים מולנו.

יש גם טכניקות שנוכל לנסות מול המחשבה עצמה. למשל, כאשר עוברת בראשנו המחשבה “הכל אבוד”, נוכל לנסות ולומר “יש לי את המחשבה שהכל אבוד”. אנחנו יכולים אף מעבר לכך לומר לעצמנו, “אני שם לב שיש לי את המחשבה שהכל אבוד”. זו דרך לייצר מרחק מהמחשבות שלנו, אתם יכולים לנסות אותה לרגע עם עצמכם. העלו בעיני רוחכם אחת המחשבות שאתם נוטים להיתפס בתוכה, אחד “הלהיטים” של המיינד שלכם – אמרו אותה לעצמכם בכוונה שלמה, כאילו זו האמת המוחלטת, נסו להיות משוכנעים במחשבה הזו עד כמה שאתם יכולים. איך זה מרגיש? כעת הוסיפו לפני המחשבה הזו את המילים “יש לי את המחשבה ש…” – איך זה מרגיש עכשיו? נסו להוסיף גם את המילים “אני שם לב שיש לי את המחשבה ש…”, האם אתם יכולים להרגיש איך נוצר מרחק ביניכם לבין המחשבה? האם המרחק הזה יכול אולי לאפשר לכם תנועה אחרת? חופש נרחב יותר? נוכל לראות את הטכניקה הזו גם בסרטון “הפרדה קוגניטיבית”, שמופיע מיד אחרי הקובץ הזה.

או, נסו לדמיין את המחשבה “הכל אבוד” כאילו היא כתובה על מסך מחשב בתוכנת וורד. כעת נסו להגדיל את הפונט שלה כך שתהיה כתובה ממש בגדול (אתם יכולים גם לעשות את זה באמת, מול המחשב). נסו להקטין את הפונט שלה עד כמה שניתן, להגדיל אותו חזרה, לשנות אותו לסוג אחר, לשנות את הצבע של הטקסט, לעצב אותו אחרת, וכן הלאה. האם זה מייצר מרחק ביניכם לבין המחשבה? האם זה מרחיק את כפות הידיים מהפנים?

כעת נסו לדמיין את אחת הדמויות המצוירות שאתם אוהבים, למשל מיקי מאוס, או דונלד דאק, אומרת את המחשבה הזו בקול שלה. נסו לתת לה קול של פוליטיקאי, עיתונאי, של כוכבי קולנוע וכו’. תראו מה זה עושה למחשבה הזו. זכרו, אנחנו לא מנסים ללעוג למחשבה הזו, היא ממש לא מצחיקה – אנחנו רק מנסים לייצר ממנה מרחק (גם לא מנסים להיפטר ממנה), להתבונן בה במקום להתבונן דרכה, לנסות להרחיק את כפות הידיים מהעיניים, כפי שתרגלנו יחד מוקדם יותר.

עוד טכניקה, היא לתת לסיפור שלנו שם – למשל “הסיפור של הכל אבוד” – כך, כשהוא עולה שנית, אנחנו יכולים לומר לעצמנו, “הו, הנה שוב הסיפור של הכל אבוד” – להתחיל לזהות את הדפוסים החוזרים של המיינד שלנו והנטיה שלו להיתפס באותם התכנים שוב ושוב (ושוב). אולי נוכל לחשוב על הסיפור הזה כמו תחנת רדיו, “גלי הכל אבוד”, או “רשת הכל אבוד” – משהו שנוכל לשים לב אליו, הנה הרדיו הזה שוב נדלק, האם אני חייב להיצמד אליו ולהקשיב לו? או שאולי אפשר לתת לו להתנגן ברקע.

לפעמים, כשעולה המחשבה “הכל אבוד”, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מנסים להתווכח איתה, “לא, לא הכל אבוד, תמיד יש תקווה” – זה עובד לפעמים, אבל הרבה פעמים זה משיג דווקא את התוצאה ההפוכה, אנחנו רק נותנים לעצמנו עוד סיבות למה “הכל באמת אבוד”. אז, דרך נוספת לתפוס מרחק, היא לשאול את עצמנו, האם זה עובד עבורי? האם להתווכח עם המחשבה עובד בשבילי? האם זה באמת מעלים את המחשבה או מחליש אותה? או שאולי דווקא להפך? גם לגבי המחשבה עצמה, אני יכול לשאול את עצמי “האם המחשבה שהכל אבוד עובדת עבורי? האם היא עוזרת לי להתקרב לכיוון מה שחשוב לי?” אנחנו לא תמיד שמים לב לזה, אבל הרבה פעמים אנחנו מאמינים במחשבות האלה שלנו וחושבים שהן מקדמות אותנו, מדרבנות אותנו להמשיך וכו’. האמנם? אנחנו מציעים להתחיל לשים לב למידה שבה המחשבות האלה עובדות עבורנו, בייחוד האם הן עובדות עבורנו במובן של חיים מלאים ועשירים יותר.

נסו במהלך הימים הקרובים לשים לב להיתפסות שלכם במחשבות, ובכל פעם שאתם שמים לב שנתפסתם, ושזה לא עובד עבורכם, לנסות את אחת הטכניקות שקראתם כאן, ולראות האם זה מסייע לכם לתפוס מרחק מהמחשבות שלכם.