להיות מוכנים לארח (איך להתייחס לאורח הלא קרוא)

כמו שראינו בסרטון על בריאן, וקראנו בשיר של רומי – אפשר לדמות את עצמנו למארחים המקבלים את פניהם של אורחים שונים. יש אורחים שאנחנו שמחים לראות – חברים ותיקים למשל, או אנשים שמזמן לא פגשנו והתגעגענו אליהם. אלה אורחים שלרוב אנחנו מקבלים בברכה פנימה. מנגד, יש אורחים שאנחנו ממש לא שמחים לפגוש. למשל השכן שאנחנו לא אוהבים, מישהו שמתנהג באופן שדוחה אותנו או לפעמים סתם מישהו שחושב אחרת מאיתנו. כשהאורחים הללו מגיעים, אנחנו הרבה פעמים נלחמים בהם, או עומדים בדלת לוודא שלא יגיעו, ובאותו הזמן מפסידים את מה שמתרחש בחיים שלנו, את הדברים שיקרים לנו וחשובים לנו.

זה ברור שהאורח הלא רצוי מעורר בנו תחושות שליליות. אבל, נשים לב שגם אורחים רצויים מביאים עמם כאב – למשל, את הכאב שעולה בנו בפרידה. אחרי שהם הולכים, אנחנו חוזרים להתגעגע אליהם, להצטער שהלכו, מריצים מחשבות בראשנו כגון “זה היה קצר מדי, אנחנו חייבים להיפגש יותר”. אלה רגעים שגם הם מביאים עמם כאב ולעיתים תסכול. לפעמים, אנחנו מוותרים על המפגש עם האורחים הרצויים הללו, רק כדי לא לחוות את הכאב של הפרידה. הרבה פעמים אנשים נמנעים מחוויות חיוביות, רק בגלל הכאב שנלווה אליהן או מתעורר אחריהן. כך, לא רק רגשות ותחושות שליליים יכולים לעורר בנו דחיה או הימנעות, אלא גם חוויות ורגשות חיוביים. בעקבות זאת, אנחנו יכולים להגיע לחוויה של אדישות, קהות חושים ופסיביות. שום דבר כבר לא מעניין אותנו. נשמע מוכר?

לנטיה ההתנהגותית הזו יש כמובן השפעה לא כל כך טובה על החיים שלנו, ועל היכולת שלנו לעשות את מה שחשוב לנו ורצוי לנו. אנחנו מוותרים על חלקים מהחיים שלנו, חלקים מהחוויה שלנו, רק כדי לא לחוות כאב. כמו המארח בסרטון על בריאן. האם כמוהו, אנחנו יכולים לנסות ולהתייחס לחוויה באופן שונה?

אנחנו מציעים שהשבוע תשימו לב ל”בראיינים” שלכם – מה הדברים שעולים בכם, שבאים להתארח, ואתם מגיבים אליהם בתנועה של הימנעות או לחימה? שימו לב לאורחים הללו שעולים בכם השבוע, לנטיה שעולה בכם להתנהגות, ולאחר מכן – נסו לפעול כמו האיש בסרטון, לתת להם להיות שם, כפי שהם, ולהמשיך להשקיע את המשאבים שלכם בדברים שחשובים לכם.