להחליף מאבק בנכונות (הפחתת הסבל האנושי)

דיברנו במהלך השבועות החולפים, על העקרות של ניסיונות השליטה בחוויה הפנימית שלנו. ראינו כיצד הניסיון לסלק, להקטין או להחליף מחשבות או רגשות או תחושות לרוב לא עולה יפה, ואף מחמיר את הבעיה ואת הקושי. בתוך המאבק, אנחנו מתחפרים, ובסופו אנחנו רק מוצאים את עצמנו עמוק יותר בתוך החוויה אותה לא היינו נכונים לחוות.

“כשהסבל דופק בדלת ואתה אומר לו שאין לך כסא עבורו, הוא אומר לך שלא תדאג, הוא הביא את השרפרף שלו”, Chinua Achebe, from Arrow of God. הציטוט הזה מלמד אותנו משהו יפה ונכון על היכולת שלנו לדחות את פני הכאב כשהוא מגיע, ואם אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אולי עדיף שנפנה את המשאבים והאנרגיה שלנו לכיוונים מועילים, לכיוון לחיות חיים מלאים, עשירים ומשמעותיים יותר.

באותה הרוח, מישהו אמר פעם שכאב כפול מאבק שווה סבל. מה זה אומר? הכוונה היא שהכאב קיים, הוא חלק מהחיים שלנו בעולם הזה, אנחנו לא מכירים חיים נטולי כאב (אתם מכירים?). הניסיון להיאבק בכאב, לסלק אותו, עולה לנו פעמים רבות בסבל. כלומר, ככל שאנחנו נאבקים בכאב, מפלס הסבל שלנו עולה ועולה. ולמרות שאנחנו מרגישים את זה, אנחנו ממשיכים לעשות את זה. למה?

דיברנו כבר על ההשפעה של התרבות בתוכה אנחנו חיים עלינו, תרבות שמקדשת את “להרגיש טוב”, ומתקשה לאפשר ולתת מקום לתחושות לא טובות ולא נעימות. מלמדים אותנו איך ליהנות, אבל כמעט ולא מלמדים אותנו איך להיות עם כאב, איך לכאוב. החברה בה אנחנו חיים מעודדת אותנו דרך המסרים שלה להיאבק, להילחם בתחושות הלא נעימות. אנחנו רוצים לחשוב על דרך אחרת.

אם המאבק גורם לנו לשקוע, הפתרון המתבקש הוא לוותר על המאבק. אנחנו מנסים לאמץ עמדה בה כאשר עולה תחושה לא נעימה, רגש לא רצוי, מחשבה מטרידה – במקום להיאבק בה, נשחרר את המאבק. במקום לנסות להיפטר ממנה, ניתן לה להיות. כך, נעלה את רמת הנכונות שלנו להיות עם החוויות שלנו כפי שהן עולות ברגע הזה. אנחנו עושים את זה מתוך תשומת לב למה שעולה עכשיו, יצירת מרחק מהמחשבות שלנו והנכונות לאפשר למה שעולה, לעלות. אנחנו כמו מנסים “לכבות” את כפתור המאבק שלנו, לנסות ולאמץ עמדה אחרת מול מה שקורה בתוכנו (ואנחנו לא מעוניינים בו).

כעת, נבקש מכם לבצע תרגיל מחשבתי קצר בנושא זה.

תרגיל : כאב מול סבל

מטרת התרגיל היא לעזור לכם להעריך את הכאב ואת ההבדל בינו לבין סבל, בחייכם.

חשבו על אירוע קשה שחוויתם לאחרונה. נסו לתאר אותו באופן המפורט ביותר. לאחר מכן תארו את הכאב המקורי שהיה התוצאה הטבעית של האירוע. זה אותו הכאב שאין לנו יכולת לשלוט בו, אין לנו יכולת לשנות אותו, הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. לאחר מכן תאר כיצד, אולי, יצרתם סבל במצב זה, אולי דרך מאבק ומלחמה. תארו את ההתנהגויות שלכם כאשר חוויתם את הכאב, ואת סוג הסבל שחוויתם, כמו כעס, חרטה, אשמה, בושה, פגיעה ביחסים ועוד.

נאמר שהסבל כולו הוא 100%, העריכו מה החלק היחסי של הכאב הראשוני ומה חלקו של הכאב הנוסף, כאב המאבק?

מה גיליתם?

אצל מרבית האנשים הסובלים מדיכאון, הכאב הנוסף, כאב המאבק, הוא מה שמרכיב את רוב הסבל.

שאלו את עצמכם איזה מרכיב בכאב הוא המגביל ביותר בחייכם?

אצל מרבית האנשים הניסיון להימנע, לדחוק ולבטל את הכאב הראשוני הוא הגורם להגברת הכאב הקיצוני ולהגברת הסבל.

כאמור, אתם לא לבד – אנחנו חיים בתרבות שבה חוויות פנימיות של כאב וסבל נחשבות ככישלון וכדבר שיש להימנע ממנו. סבל אינו חלק אינטגרלי מהחיים והוא עדות לכך שמשהו בחיים השתבש.

כדי להימנע מסבל, עלינו לקבל את נוכחותו של הכאב המקורי – אם אתם מוכן לעסקה, בשביל זה אנחנו פה.

נסיים בתפילת השלווה, שהוא טקסט המתקשר מאד למה שאנחנו מנסים לעשות ביחד:

“אלי, תן לי את השלווה לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות, את האומץ לשנות את מה שביכולתי לשנות ואת התבונה להבחין בין השניים”.