אז מה היה לנו כאן בעצם
טוב, כבר הבנתם שאנחנו בפרק של סיכומים, ככה זה כשנפרדים. כפי שכבר אמרנו, אחת המטרות שלנו היא לצאת מהפרק הזה עם איזו שהיא צידה לדרך, כלומר – איזו שהיא תוכנית להמשך. כדי שנוכל לעשות את זה, אנחנו רוצים לקחת כמה רגעים ולסכם את התהליך שעברנו כאן מהפרק הראשון ועד היום, 12 פרקים מאוחר יותר.
אז מה היה לנו כאן בעצם? הכרנו לפני כמה חודשים, כשהחלטתם להצטרף לדרך הזו יחד איתנו. כפי שהצגנו בהתחלה, הצענו לכם להשתתף בתוכנית עזרה עצמית בת 12 פרקים, המבוססת על גישת טיפול בשם ACT (טיפול קבלה ומחויבות), ונועדה לסייע לכם להתמודד עם גורמי קושי וסבל בחייכם. המטרה היא להיות גמישים יותר אל מול אירועי החיים (החיצוניים והפנימיים) ולהצליח לקדם את עצמנו לכיוון חיים מלאים ומשמעותיים יותר. לפני שנבחן האם הצלחנו במשהו בכך (נחזור לשם כך לדף המטרות האישיות שלכם מתחילת הדרך), נעצור וניזכר בדרך שעשינו.
את הפרק הראשון הקדשנו להיכרות כללית עם מתווה התוכנית ועם אופי ואופן העבודה בה. בפרק השני, בו הכרנו טוב יותר את המודל הטיפולי עליו אנחנו מתבססים, התחלנו לתרגל יותר ויותר תרגולי מיינדפולנס ולהתוודע לרעיונות בבסיסם.
מכאן, התחלנו לגשת לעבודה עצמה, התחלנו בפרק השלישי בעבודה על נושא השליטה – במה אנחנו משקיעים את הכוחות שלנו? בחנו את השאלה הזו, כמו גם את היעילות של צעדי השליטה האלה. ניסינו לראות האם אנחנו יכולים לכוון את המאמצים שלנו לכיוונים שעובדים עבורנו על פני ניסיונות לשלוט בדברים שאין לנו כל יכולת לשלוט בהם (למשל החוויות הפנימיות שלנו, מחשבות שלנו, רגשות וכו’). ראינו שהרבה פעמים ניסיונות השליטה מביאים דווקא להחמרה של הבעיה בה אנחנו מנסים לשלוט. שאלנו את השאלה, האם אנחנו יכולים לחשוב על דרך אחרת?
את המסע שלנו לכיוון “דרך אחרת”, התחלנו במגע עם הרגע הנוכחי, עם ההווה – זה הנושא בו עסקנו בפרק הרביעי לתוכנית. ניסינו לעבוד יחד על חיבור חווייתי יותר ויותר להווה בתוכו אנחנו חיים, הן דרך תרגולים שונים והן דרך משימות “תשומת לב”. בחנו את שאלת הכנסת תרגול המיינדפולנס לתוך שגרת היומיום שלנו (למשל, תרגול תוך כדי הליכה, או תוך כדי פעולות יומיומיות).
אחרי העמקת החיבור שלנו לרגע הנוכחי, פנינו לפרק החמישי בתוכנית, שעסק בניסיון לתפוס מרחק מהמחשבות שלנו. ראינו כיצד אנחנו נוטים להיתפס בתוך המחשבות שלנו, להיצמד אליהן, באופן שלעיתים לא מאפשר לנו מגע ישיר עם החוויות שלנו ומגביל את מרחב התנועה שלנו, את ההתנהגויות שלנו. לעיתים, היתפסות במחשבות, לא מאפשרת לנו להתקרב לכיוון החיים שהיינו רוצים לעצמנו. בפרק זה, ניסינו ללמוד טכניקות שונות שיכולות לסייע לנו לתפוס מרחק מסוים מהמחשבות שלנו, ולרכוש עוד דרגות חופש ביכולת שלנו לנוע לכיוון החיים שאנחנו רוצים.
בשלב זה, בפרק השישי (אמצע התוכנית), התחלנו לעסוק בסוגיית הנכונות – האם אנחנו נכונים לחוות את כל מה שקורה עכשיו, גם אם הוא לא נעים או רצוי. מאחר וכבר ראינו שאנחנו לא יכולים ממש לשלוט בחוויות הפנימיות שלנו, והמאבק הוא לא אסטרטגיה יעילה במיוחד – אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לפגוש את מה שעולה בתוכנו. דרך כזו יכולה להיות נכונות, לפגוש את מה שעולה בתוכנו מבלי להילחם או להיאבק בו, כמו מארחים במלון אורחים. זו עמדה שונה מזו שאנחנו רגילים הרבה פעמים לפעול בה, ואנחנו מקווים שאתם ממשיכים לתרגל אותה מול חוויות שונות העולות בכם.
בפרק השביעי, התמקדנו בחלק שבנו שמתבונן, אותו החלק שהוא כמו השמיים הכחולים, בעוד החוויות השונות שלנו, המחשבות, התחושות והרגשות, הם כולם כמו מזג האוויר. החלק המתבונן הזה שבתוכנו יכול להחזיק בתוכו מגוון רחב של חוויות ורגשות, מבלי להיהרס – ממש כמו השמיים הכחולים. ניסינו לשים לב יחד לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו אודות עצמנו, ולראות האם אנחנו יכולים לתפוס גם מהם מרחק לכיוון עמדה רחבה יותר, מתבוננת, מכילה.
מאותה העמדה המתבוננת, ניסינו לראות מה ומי חשובים לנו בחיים. זה הנושא בו עסקנו בפרק השמיני, שאלנו את עצמנו שאלות (לא פשוטות) הנוגעות לדברים ולאנשים שחשובים לנו בחיים. מי אנחנו רוצים להיות? מה היינו רוצים להשאיר אחרינו? אלה שאלות מורכבות וקשות, ובהן עסקנו (וממשיכים לעסוק) במסגרת התקופה הזו.
אחרי שניסחנו לעצמנו מעט יותר מה ומי חשובים לנו, ניסינו לבחון יחד את הצעדים שאנחנו יכולים לעשות על מנת להתקרב לשם. אנחנו מנסים באופן מתמיד להתקרב יותר ויותר לכיוון מה שחשוב לנו בחיים, וזו בהחלט אחת המטרות של התוכנית הזו. בפרק התשיעי של התוכנית, הקדשנו זמן לתכנון פעולות שייקחו אותנו קדימה, הקדשנו זמן לתשומת לב להתנהגויות שלנו שמקדמות אותנו לכיוון מה שחשוב לנו (בניגוד להתנהגויות אשר מרחיקות אותנו).
הצעדים הללו הם מאד מורכבים, כדי להתחיל לצעוד אותם, אנחנו הרבה פעמים פוגשים תחושות לא נעימות, ביקורת עצמית, שיפוטיות. בדיוק לשם כך, עשינו בפרק העשירי עצירה מסוימת, ועסקנו בנושא של חמלה עצמית. ראינו כיצד אנחנו נוטים להיות שיפוטיים וקשים כלפי עצמנו פעמים רבות, והאם העמדה הזו עובדת עבורנו ומועילה לנו. ניסינו לבחון יחד אופציה נוספת, להיות רכים וחומלים כלפי עצמנו. השתמשנו לשם כך במטאפורות שונות, בייחוד מטאפורות של הורות – ההורים שאנחנו רוצים ויכולים להיות עבור עצמנו. האם נוכל להיות רכים ומכבדים יותר כלפי עצמנו? האם נוכל לשים לב לרגעים בהם אנחנו “יורדים” על עצמנו ומלקים את עצמנו? זה הנושא בו עסקנו.
בפרק ה-11 (כן, זה לא היה מזמן) – ניסינו לחבר את כל מה שדיברנו עליו לתמונה אחת, להרכיב את החלקים השונים של הפאזל ולראות כיצד אנחנו יכולים לנצל את הכלים השונים אותם רכשנו במהלך הפרקים ואת העמדה הזו לצורך התקרבות לכיוון חיים מלאים יותר. ראינו כיצד המרכיבים השונים אותם פגשנו במהלך הפרקים השונים נועדו לגרום לנו להיות גמישים יותר ולחיות (בתקווה) חיים עם מעט פחות סבל.
וכעת, בפרק האחרון, אנחנו כאמור מסכמים את כל מה שהיה לנו, נזכרים, בוחנים את ההתקדמות שלנו עד כה, ורואים מה נוכל לעשות בהמשך, כי הרי הדרך רק מתחילה עכשיו, היא לא מסתיימת. יש לנו עוד מסלול ארוך לעבור בחיים, ואנחנו מקווים כי ניתן יהיה לקחת דברים שרכשתם כאן כדי להפוך את החיים כאמור למעט טובים יותר.