אנחנו לא מי אנחנו חושבים שאנחנו
מתוך: The Happiness Trap – Russ Harris (תורגם וצורף באישור המחבר)
האם אי פעם שמעתם את האמירות האלה: “אני חושב משמע אני קיים”. “תלמדו לחשוב בשביל עצמכם”. “תפתחו את התודעה שלכם”. “חשבו באופן חיובי”. “תחשבו חזק יותר”? החברה שלנו מלמדת אותנו שמחשבה היא היכולת האנושית המיוחדת ביותר. חשיבה הגיונית, רציונלית, חיובית, אופטימית. כל אלה צורות חשיבה שהחברה מעודדת. כמובן, מיומנויות חשיבה הן מאד חשובות בחיים. אבל יש בנו יותר מאשר מחשבות.
לא משנה מה אנחנו חושבים, מדמיינים או זוכרים, יש חלק בעצמנו שהוא נפרד מהמחשבות שלנו. חלק בעצמנו שמסוגל להתבונן בתודעה שלנו בפעולה, לשים לב למה שהיא עושה. קראנו לחלק הזה העצמי המתבונן, וכבר פגשנו אותו בכמה הזדמנויות. בכל פעם שאנחנו מתבוננים בנשימה, במחשבות או בתחושות שלנו, העצמי המתבונן הוא החלק שבתוכנו שעושה את זה.
אנחנו יכולים לדבר על העצמי בכל מיני דרכים שונות, אבל בתקשורת יומיומית, אנחנו בדרך כלל מתייחסים רק לשני היבטים של העצמי: העצמי הפיזי (הגוף שלנו) והעצמי החושב (התודעה שלנו). לעיתים נדירות אנחנו מתייחסים לעצמי המתבונן שלנו, אין לנו אפילו מילה עבורו. וזה חבל, בגלל שזה מאד חשוב. בלעדי העצמי המתבונן, אין לנו כל יכולת למודעות עצמית או לגמישות פסיכולוגית. אז בואו ניקח את הזמן להכיר אותו מעט יותר.
התרגיל הבא מכיל סדרה של הוראות קצרות. שימו לב שאתם באמת עושים אותן, במקום רק לקרוא אותן, אחרת זה לא יועיל.
שימו לב לעצמכם שמים לב
- למשך 10 שניות, עצמו עיניים ושימו לב לצלילים שאתם יכולים לשמוע.
- עכשיו עשו זאת שוב, וכשאתם מקשיבים, שימו לב שאתם שמים לב.
- עכשיו לעשר שניות, תתבוננו סביב ושימו לב למה שאתם רואים.
- עכשיו עשו זאת שוב, ובעוד אתם שמים לב למה שאתם רואים, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- למשך 10 שניות, שימו לב לתנוחת הגוף שלכם: איפה כפות הרגליים שלכם, מה תומך בכם, עד כמה מקומר עמוד השדרה שלכם.
- עכשיו עשו זאת שוב, וכשאתם שמים לב לגופכם, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- למשך עשר שניות, עצמו את העיניים שלכם ושימו לב למה שאתם חושבים.
- עכשיו עשו זאת שוב, אך הפעם, בעודכם שמים לב למחשבות שלכם, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- כעת הכניסו אוויר דרך האף והריחו את מה שאתם יכולים להריח (אם אתם לא מריחים דבר, רק שימו לב לתחושה בנחיריים שלכם).
- כעת עשו זאת שוב, ובעודכם מריחים, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- שימו לב למה שאתם יכולים לטעום כעת בפיכם (אם אין טעם כלל, שימו לב לתחושות בתוך הפה).
- כעת עשו זאת שוב, אך הפעם, בעודכם שמים לב לטעמים, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- עכשיו לעשר שניות, עצמו את העיניים ושימו לב למחשבות שלכם פעם נוספת.
- כעת עשו זאת שוב, אך הפעם, בעודכם שמים לב למחשבות שלכם, שימו לב לכך שאתם שמים אליהן לב.
- עכשיו לעשר שניות, הניעו באיטיות את האצבעות שלכם ושימו לב לתנועה שלכם.
- כעת עשו זאת שוב, בעודכם שמים לב לתנועת האצבעות, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- עכשיו סרקו את הגוף שלכם והתמקדו בכל תחושה שתופסת את תשומת הלב שלכם, ולמשך עשר שניות, התבוננו בה באמת.
- כעת עשו זאת שוב, אך הפעם שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- קחו 3 נשימות איטיות ועמוקות ושימו לב באמת לנשימות שלכם.
- עכשיו עשו זאת שנית, הפעם בעודכם שמים לב לנשימות שלכם, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
- בפעם השלישית, עצמו את העיניים, ולמשך עשר שניות שימו לב למחשבות שלכם.
- עכשיו עשו זאת שוב, אך הפעם, בעודכם שמים לב למחשבות שלכם, שימו לב לכך שאתם שמים לב.
בתרגיל הזה, אנחנו מקווים שמצאתם את החלק בכם ששם לב לכל מה שאתם רואים, שומעים, טועמים, מריחים, מרגישים, חושבים ועושים. החלק הזה שבכם, נקרא העצמי המתבונן.
העצמי המתבונן
העצמי המתבונן הוא לא מחשבה או רגש. הוא למעשה נקודת מבט ממנה אנחנו יכולים להתבונן במחשבות וברגשות שלנו. בדרכים מסוימות, ביטוי מדויק יותר עבור זה יהיה “תשומת לב טהורה” בגלל שזה מה שזה: תשומת לב.
לא משנה מה אנחנו חושבים, מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו חשים, או מה אנחנו עושים, החלק הזה שלנו תמיד נמצא שם, שם לב לזה. אנחנו יודעים מה אנחנו חושבים או מרגישים רק בזכות החלק הזה שבנו אשר ער למחשבות ולרגשות שלנו. מבלי העצמי המתבונן, אין לנו את היכולת למודעות עצמית.
חשבו על כך: המחשבות שלכם והדימויים בראשכם משתנים ללא הרף. לפעמים הם נעימים, לפעמים מכאיבים, לפעמים מועילים, לפעמים מעיקים. אבל דבר אחד בטוח: הם ממשיכים להשתנות (כמו מזג האוויר). אותו הדבר נכון עבור הרגשות והתחושות שלכם. לפעמים אתם מרגישים עצובים, לפעמים שמחים. לפעמים רגועים, לפעמים כועסים. לפעמים בריאים, לפעמים חולים.
הגוף שלנו גם הוא משתנה ללא הרף. הגוף שיש לנו הוא לא הגוף שהיה לנו כתינוקות, כילדים או כמתבגרים. אנחנו מייצרים עור חדש לחלוטין בכל 6 שבועות. כבד חדש לחלוטין בכל 3 חודשים. ובכל שנה, 95 אחוזים מהאטומים בגופנו מוחלפים על ידי חדשים.
גם התפקידים שלנו משתנים ללא הרף לאורך החיים. לפעמים אנחנו בתפקיד של הורה, ילד, אח, אחות, דודה או דוד. בזמנים אחרים אנחנו לוקחים תפקידים כמו לקוח, מטופל, עוזר, עובד, מעסיק, קבלן, אזרח, חבר, אויב, סטודנט, מורה, יועץ, מנטור, מבקר, תייר וכו’. רק שימו לב לתפקיד שלכם עכשיו: קוראים.
אז התפקידים שאנחנו מחזיקים, והמחשבות שלנו, דימויים, רגשות, תחושות והגוף שלנו, כולם משתנים כל הזמן לאורך החיים. אבל העצמי המתבונן לא משתנה. העצמי המתבונן הוא נקודת המבט הקבועה ממנה אנחנו רואים כל דבר, נקודת המבט הזו לא משתנה.
אתם יכולים לחשוב עליו כחלק מכם שתמיד רואה את “התמונה הגדולה”. בתמונה הגדולה אנחנו מתכוונים לכל דבר שאתם חווים, כל דבר שאתם רואים, שומעים, ממששים, טועמים, מריחים, חושבים, מרגישים או עושים. העצמי המתבונן מתבונן בכל זה, רואה הכל.
מאפיינים של העצמי המתבונן
העצמי המתבונן לא יכול להיות מוערך כטוב או רע, צודק או טועה, בגלל שכל מה שהוא עושה זה להתבונן. אם אתם עושים את “הדבר השגוי” או “הדבר הרע”, העצמי המתבונן לא אחראי בשום דרך. הוא פשוט שם לב למה שעשיתם ועוזר לכם להיות ערים לכך (וכך מאפשר לכם ללמוד מכך). יתרה מכך, העצמי המתבונן לעולם לא ישפוט אתכם מפני ששיפוטים הם מחשבות והעצמי המתבונן לא יכול לחשוב. הוא רק שם לב למחשבות, אבל הוא לא יכול לחולל אותן.
העצמי המתבונן רואה דברים כפי שהם, מבלי לשפוט, לבקר, או לעשות משהו מתהליכי החשיבה שגורמים לנו להאבק במציאות. אי לכך, הוא מאפשר קבלה, בצורה הטהורה והמלאה ביותר שלה.
העצמי המתבונן לא יכול להשתפר בשום דרך. הוא תמיד שם, עובד באופן מושלם. כל מה שאנחנו צריכים זה לפתח גישה אליו.
העצמי המתבונן לא יכול להיפגע. אם הגוף שלנו נפגע בשל מחלה, זקנה או פציעה, העצמי המתבונן שם לב לכך שהוא נפגע. ואם מחשבות או זכרונות רעים עולים בתגובה לכך, העצמי המתבונן מבחין גם בהם. לא הפציעה הגופנית ולא המחשבות והרגשות המכאיבים יכולים לפגוע בעצמי המתבונן או להזיק לו.
לסיכום:
- העצמי המתבונן נמצא שם מלידה ועד מוות ואינו משתנה לעולם.
- הוא מתבונן בכל מה שאנחנו עושים אבל לא שופט.
- אי אפשר להזיק לו או לפגוע בו בכל דרך.
- הוא תמיד שם, גם אם אנחנו שוכחים ממנו או לא יודעים לגביו דבר.
- הוא המקור של הקבלה האמיתית של עצמנו.
- הוא לא “דבר”. הוא לא עשוי מחומר, ואין לו מאפיינים פיזיים. אי אפשר למדוד אותו או לכמת אותו. אתם יכולים להכיר אותו רק דרך חוויה ישירה.
- אי אפשר לשפר אותו בשום דרך. לכן, הוא מושלם ושלם כפי שהוא.
כפי שראינו, אתם יכולים לחשוב על העצמי המתבונן כמו על השמיים, בעוד מחשבות ורגשות הם כמו מזג האוויר – משתנים ללא הרף. ולא משנה עד כמה מזג האוויר גרוע, לא משנה עד כמה אלימה סופת הרעמים, לא משנה עד כמה הרוח חזקה, הגשם, הסופה, לשמיים תמיד יש מקום בשביל מזג האוויר והוא לא יכול לפגוע בשמיים בכל דרך. אפילו הוריקנים וצונאמי, שיכולים להרוס את מה שנמצא על הקרקע, לא יכולים לפגוע בשמיים. וכמובן, כשהזמן עובר, מזג האוויר ישתנה, ומעבר לדפוסי מזג האוויר, השמיים נשארים תמיד כחולים וטהורים כתמיד.
העצמי המתבונן בחיי היומיום
בחיים הרגילים, היומיומיים, כל מה שאנחנו זוכים לו זה “הצצות” אל העצמי המתבונן, מכיוון שרוב הזמן הוא מוסתר בתוך זרם אין סופי של מחשבות. שוב, זה כמו השמיים, שיכולים להיות לעיתים לחלוטין מוסתרים על ידי העננים. אבל אפילו כשאנחנו לא יכולים לראות את השמיים, אנחנו יודעים שהם שם, ואם נתרומם גבוה מספיק מעבר לעננים, נמצא אותם שם תמיד.
באופן דומה, כשאנחנו מתרוממים מעל המחשבות שלנו, נמצא שם את העצמי המתבונן: נקודת מבט ממנה אנחנו יכולים לראות את השיפוטים העצמיים השליליים שלנו או את האמונות המגבילות שלנו מבלי להיפגע על ידיהן. מנקודת המבט של העצמי המתבונן, אנחנו יכולים לראות את הסרט התיעודי אודותינו ולראות אותו כפי שהוא: אוסף של מילים ותמונות המורכבים על ידי העצמי החושב. העצמי החושב אומר לנו שהסרט התיעודי הוא אנחנו. אבל כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לקחת צעד אחורה ולהתבונן בזה, וברגע הזה זה הופך ברור שאנחנו זה לא הסרט התיעודי.
זה מעלה את השאלה, “אם אני לא התודעה שלי, אז מי אני?” ובכן, יש ספרים שלמים על השאלה הקצרה הזו, אבל התשובה הפשוטה ביותר היא: “אני” זה שילוב של העצמי החושב, העצמי הגופני והעצמי המתבונן. הם כולם ממדים של “אני”. עם זאת, העצמי המתבונן הוא הממד היחיד שלנו שלעולם לא משתנה. הוא שם באותה הצורה מהיום שנולדנו עד היום בו נמות.
הגישה אל העצמי המתבונן שלנו היא מאד פשוטה. תבחרו כל דבר שאתם מודעים אליו – מראה, צליל, ריח, טעם, תחושה, מחשבה, רגש, תנועה, איבר גופני, חפץ – כל דבר. מקדו את תשומת הלב שלכם במה שבחרתם, ובעודכם שמים לכך לב, שימו לב לכך שאתם שמים לב. זה הכל. זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות. אז בואו נעשה את זה, ראשית קראו את ההוראות ואז נסו.
איפה המחשבות שלנו?
עצמו את העיניים וקחו רגע להתבונן במחשבות שלכם. שימו לב איפה הן ממוקמות במרחב, האם הן מעליכם, בתוככם, מולכם. ושימו לב, האם הן יותר כמו תמונות, מילים, או צלילים? אם המחשבות שלכם נעלמות, פשוט שימו לב לחלל הריק. ובעודכם שמים לב למחשבות הללו (או לחלל הריק), שימו לב לכך שאתם שמים לב אליהן. שימו לב, יש את המחשבות שלכם, ואז יש אתכם מתבוננים בהן. עכשיו קראו את ההוראות שנית, עצמו עיניים ונסו.
כעת קחו שלושים שניות להתבונן בנשימה שלכם. ובעודכם שמים לב לנשימה שלכם באה והולכת, שימו לב לכך שאתם שמים לב לכך. שימו לב, יש את הנשימה שלכם, יש אתכם מתבוננים בה. כעת קראו את ההוראות שנית ונסו.
כעת, קחו שלושים שניות להתבונן בגוף שלכם, סרקו אותו מראש ועד כף רגל. ובעודכם שמים אליו לב, שימו לב לכך שאתם שמים לב. שימו לב, הנה הגוף שלכם, והנה אתם שמתבוננים בו. כעת קראו את ההוראות פעם נוספת, ונסו זאת.
אז, זה כל מה שצריך. ברור, זה מאד קשה להישאר ב”מרחב הפסיכולוגי” של העצמי המתבונן. כמעט מיד, העצמי החושב שלכם יתחיל לנתח או להעיר על מה שקורה, ובעודכם נתפסים במחשבות הללו, העצמי המתבונן נראה כנעלם. אבל זו רק אשליה. העצמי המתבונן תמיד נמצא שם, ותמיד נגיש אם רק תרצו בכך. בשל הטבע של התודעה, אנחנו נוטים להיתפס בסיפורים שוב ושוב, עד יום מותנו. עם זאת, ברגע שאנחנו שמים לב שזה קורה, אנחנו יכולים לקחת צעד אחורה, להתבונן בסיפור ולשחרר את עצמנו ממלתעותיו.